אומץ

יש לי קרוב משפחה שנמצא בנישואים ממש לא בריאים, מסוג הזוגות האלה שהכל ביניהם כל כך שבור ומקולקל, שאני לא חושבת שיש אפשרות לתקן.

וכבר שנים שהוא והיא מאמללים אחד את השני, וכבר שנים שהם נכנסים אחד לשני מתחת לעור, וכבר שנים שהם רוצים להיפרד אבל מפחדים לעשות את זה. אז היא בוגדת בו והוא בוגד בה, ושניהם אומללים אבל לא מסוגלים לשחרר.

מערכת היחסים שלהם גרמה לי לחשוב על זה שלפעמים אנחנו כל כך תקועים בתוך איזו קונספציה, שקשה לנו להקשיב לעצמנו ולמה שעושה לנו טוב. לפעמים אנחנו כל כך שבויים בקודים חברתיים, אנחנו רק רוצים להתאים למסגרת, שאנחנו לא מסוגלים לשלם את המחיר כדי לעשות את הדברים בדרך שלנו.

בכל השנים שלי בעולם השליטה נתקלתי בכל מיני מודלים של קשרים זוגיים, של קשרים מיניים, של קשרי שליטה. אפשר להגיד שדיי ראיתי הכל מהכל, ויהיה דיי קשה להפתיע אותי.

אם אני מסתכלת על עצמי, לפני עשר שנים נניח? הייתי הרבה יותר ילדותית בתפיסה שלי של איך צריכה להיראות זוגיות. היה לי כמעט בלתי אפשרי לקבל ולהבין שיש עוד דרכים ועוד אופציות, שלא כולם חייבים ללכת לפי המודל הזה של גבר-אישה-חתונה-משפחה וילדים.

אבל ככל שאני מתבגרת ככה אני מבינה שיש אנשים שבוחרים אחרת, ושזה בסדר. כל עוד הכל גלוי וברור לכל המעורבים בדבר, וכל עוד הבחירה שלהם גורמת אושר לכל המעורבים - אז יאללה, שיהיה להם בכיף.

יש אנשים שמצאו בתוכם את האומץ להקשיב ללב שלהם, להסתכל פנימה ולחשוב על מה שיעשה להם טוב. ויש אנשים שמצאו גם את האומץ ללכת ולהגשים את זה, לצאת נגד מסגרות חברתיות, ולשלם את המחיר שיסתכלו עליהם עקום ולא יבינו אותם.

הלוואי שנהיה חברה קצת פחות ביקורתית ופחות חטטנית, הלוואי ואנשים ירגישו יותר בנוח לחיות את החיים שלהם לפי הדרך שהם רוצים לחיות אותה.

כשאני מסתכלת על עצמי, אני מבינה שבלי להתכוון לזה וויתרתי על הזוגיות המסורתית, על המודל הזה של גבר-אישה-חתונה-ילדים. אף פעם לא היה לי איזה רגע שאמרתי בצורה מובהקת שאני לא רוצה להתחתן ולא רוצה ילדים, להיפך. אני עדיין משקיעה הרבה מחשבות בדילמה הזו, ומנסה להבין האם זה משהו שאני רוצה ויעשה לי טוב.

אבל היו כמה קשרים זוגיים משמעותיים שבחרתי לסיים ובחרתי להמשיך הלאה, ואחר כך בחרתי באפשרויות הרבה פחות סטנדרטיות.

וגם היום, אני בוחרת להקדיש את עצמי לאדון שלי, בוחרת להשקיע בקשר של שליטה שהוא הכי רחוק שאפשר מזוגיות וונילית ושגרתית.

זה סוג של קשר שפעם לא יכולתי לשאת, חיפשתי בתוכו דברים שאין בו. היום כשאני במקום אחר ובשלב אחר בחיים שלי, אני מבינה שזה משהו שעושה לי טוב. ואני בעיקר מבינה שמותר לי לבחור גם במערכות יחסים לא שגרתיות, כל עוד זה מה שעושה לי טוב, כל עוד הכול גלוי על השולחן.

ואכן, הכללים והחוקים ברורים לי מהרגע הראשון, ולצד הקשיים - הקשר הזה ממלא אותי בהרבה אנרגיות, הנאה וביטחון.

זה לא טבעי עבורי לפרוץ ככה את המסגרת, ולקח לי זמן ואומץ והרבה עבודה פנימית ותהליכים של התבגרות כדי להגיע לנקודה שאני נמצאת בה היום.

ויותר מזה, לקח לי זמן לשים בצד את המחשבות על "מה יגידו אם ידעו". פאק איט, אלה החיים שלי, זו הבחירה שלי וזה לא עניינו של אף אחד איך אני בוחרת לחיות.

אני מעדיפה לבחור בעצמי, באושר שלי.