התקף חרדה
סוף של יום, הכל כבר שקט בחוץ אבל בתוך הראש המחשבות סוערות. דוהרות, מתנגשות אחת בשנייה, מתנפצות לרסיסים וחוזר חלילה.
והחרדה, מזדחלת לה כמו שיירה ארוכה של נמלים. מפלסת את הדרך, מחפשת את הנקודה להיאחז בה.
ואני כבר מכירה ויודעת שזו היא, ואני כבר עייפה מהנסיונות להבין מה קרה, למה דווקא עכשיו…
ואני כבר מכירה ויודעת שהדרך הכי טובה להתמודד, היא להוריד את הראש ולתת לה לחלוף מעלי, כמו גל גבוה במיוחד. לא להיאבק, פשוט לקחת נשימה עמוקה ולתת לזה לעבור.
ובינתיים? להעסיק את עצמי בדברים אחרים. חשובים, שטותיים, לא משנה… העיקר להיות עסוקה, להיות בתנועה.
אתמול בחרתי לצלם סרטון הפתעה בשביל האדון שלי. לשלוח לו מייל ארוך שתכננתי לכתוב כבר לפני כמה ימים ולא הספקתי.
סיימתי, הרמתי את הראש, והחרדה כבר כמעט והתפוגגה לה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה