להבה
הנשלטת שבי תמיד בוערת בתוכי, כמו להבה.
לעיתים היא קטנה ורועדת, לא יציבה.
לעיתים חזקה, גדולה, מפיצה אור וחום.
הלהבה הזו מזינה אותי, ואני מזינה אותה.
יש ימים שהיא שואבת מתוכי את האנרגיות, רק כדי להמשיך ולבעור.
יש ימים שאני מתחממת לאורה, מתחזקת בזכותה.
השיעור הראשון שלמדתי הוא שיש בתוכי להבה.
השיעור השני שלמדתי, שזו הלהבה הפרטית שלי. והיא תמיד תהיה שלי, ואין אדם שיכול לגזול אותה ממני.
השיעור השלישי שלמדתי, שרק אני יכולה להזין את הלהבה הזו, ורק אני יכולה לוודא שהיא תבער בעוצמה.
השיעור הרביעי והאחרון הוא, שאני יכולה לתת מהלהבה שלי כדי לעזור ולהדליק להבות אחרות ולחזק אותן, והלהבה הפרטית שלי לעולם לא תכבה - אפילו להיפך.
את שני השיעורים האחרונים היה לי הכי קשה ללמוד. הרבה שנים האמנתי שהנשלטת שבי תלויה ישירות בשולט שלי, שאין לה זכות קיום מחוץ לקשר שליטה.
היום אני יודעת שזה חלק משמעותי במהות שלי, בזהות שלי, במי שאני. תפקידו של השולט הוא לעודד את הלהבה הזו, ללמד ולקדם את הנשלטת שלו, ולעודד את הזהות הייחודית שלה.
והיום כשאני בטוחה במקום שלי, במהות שלי, ביכולות שלי - אני כבר לא מרגישה שאני בתחרות מול נשלטות אחרות. יש לי אדון מדהים, והרווחתי את המקום שלי אצלו בזכות ולא בחסד.
אני יודעת שיש לו נשלטות אחרות, וזה לא מעלה ולא מוריד ממני.
היום אני במקום שאני יכולה לחלוק את החוויות שלי בלי לחשוש מתגובות, להיפך. הכתיבה משחררת ממני הרבה דברים טובים, מחברת אותי עם אנשים מדהימים, מאפשרת לי לעזור לנשים אחרות שמתעניינות בעולם השליטה.
זו אני, זו הלהבה הפרטית שלי. היא מלווה אותי בכל יום, היא חלק מהחיים שלי, מהאדם שאני.
תגובות
הוסף רשומת תגובה